"האם מישהו מסוגל לראות יצור אחר כפריט רכוש, כהשקעה, כחתיכת בשר, כ"זה", מבלי להידרדר אל תוך אכזריות כלפי יצור זה?" קרן דייויס
"חלב נועד להאכיל את צאצאי החיה ולא שאדם ייקח אותו בכוח בשביל עצמו. לילד יש את הזכות ליהנות מהחלב של אמו ומהאהבה של אמו, אבל אדם קשה–לב, המושפע מהתפיסה המטריאליסטית והרדודה שלו, משנה ומעוות את הפונקציות האמיתיות הללו. כך הילד העדין אינו מסוגל ליטול חלק באהבה של אמו ולשמוח בפלאי החיים." הרב אברהם קוק, הרב הראשי של ישראל, 1865-1935
"הרע שנעשה כלפי אחר מגיב בכובד הרב ביותר כלפי עצמו." מרי בייקר אדי
סיוט המחלבה
ישנן שתי קטגוריות גדולות אחרות של מוצרים מן החי שאנו אוכלים למרות שהם אינם מאכל אדם: מוצרי חלב וביצים. אנשים רבים אשר מסתכלים מקרוב על תעשיות החלב והביצים אומרים כי הן, במובנים מסוימים, רעילות ואכזריות יותר מהתעשיות שרק עוסקות במוצרי בשר של בעלי חיים, משום שהפרות והתרנגולות נופלות קורבן להתעללות קשה במשך תקופות ארוכות ונטבחות באופן בלתי נמנע כאשר הפוריות שלהן יורדת.
בראש ובראשונה, מוצרי חלב מהווים נושא שהולך ונעשה יותר ויותר מורכב. שִעבוד הפרה החולבת הנקבה תרם לשִעבוד בני אדם במגוון דרכים, כך שהנזק הנגרם על ידי יישום גישה זו נמשך הרבה מעבר להשפעות השליליות הגופניות של צריכת חלב. למרות שרבים מאיתנו נמנעים מאכילת מוצרי חלב רק מטעמי בריאות, חשוב לראות את התמונה הגדולה של הטרגדיה המתמשכת, משום שאמת זו הינה עתיקה כמו הזמן: איננו יכולים לזרוע זרעים של עבדות ואכזריות ולקצור פירות של חופש ובריאות.
ביסודו של דבר, חלב פרה הוא חומר שעוצב על ידי הטבע עבור תינוקות הפרה, לא עבור בני אדם. אנחנו המין היחיד ששותה את החלב המיועד לצאצאים של מינים אחרים, ואנחנו המין היחיד שמתעקש לשתות חלב מעבר לגיל הגמילה. נראה שאיננו יכולים לשאת את המחשבה של להתבגר ולצאת מהבית. יתכן שאנו מתגעגעים לגיל הינקות ולשִכחה השלווה של השַד של אִמנו, ואם שלה אינו זמין, אז נשתמש בשד של כל אם מניקה, גם אם היא פרה וצריך להרוג את תינוקותיה בכדי להגיע אליו. בדיוק כפי שהאי–טבעיות הגמורה של בני אדם להרוג ולאכול חיות היא ברורה אם אנו מהרהרים בניסיון לעשות זאת בלי כֹּל עזר, כך גם שתיית חלב. הנגישוּת הקלה לקציצות עגל והמבורגרים זולים מסווה את העלות והאכזריות האמיתיות של מוצאם שברפת, כמו שגם עושות החבילות המסודרות של גבינה, חלב, שמנת, וחמאה במדף מוצרי החלב שבמקרר.
בטבע, ספק אם היינו אי פעם מסוגלים להגיע מספיק קרוב לפרה מניקה, ביער או במרעה במקום כלשהו באסיה היכן שפרות חיות באופן טבעי, כדי להשיג ולו טיפת חלב. שוורים פראיים מגִנים עליהן באכזריות והיו משפדים אותנו בקרניהם או תחילה רודפים ומגרשים אותנו הרחק. אם הצלחנו לעבור את השור, אין זה סביר שהפרה תאפשר לנו להשתטח תחתיה ולמצוץ מפטמותיה. נצטרך להתחרות בתינוק של הפרה, הנמען בעל הזכות של החלב שלה, ולדחוף או לבעוט את העגל הצידה, ואיכשהו למנוע מהאם מלזוז בעוד אנו מוצצים או לוחצים על פטמותיה. התמונה כולה כל כך אבסורדית, עד כי אפילו שתיין החלב המתמיד ביותר לעולם לא ישקול לנסות זאת.
רק דרך מסורת מתמשכת של שליטה אכזרית בני אדם מסוגלים לשתות חלב של פרות, פעולה לא בריאה וסוטה במהותה. מוצרי החלב בחנויות המכולת שלנו הם תוצאה של מאות שנים של מניפולציה אנושית ואכזריות איומה נגד פרות – אכזריות המתגלמת בפעולות המחלבות המתועשות של היום, גדולות כקטנות.
מאיצים בפרות לייצר
פרות כיום מאולצות לייצר כמות חלב גדולה בהרבה מזו שהן ייצרו בטבע. הדבר מושג באמצעות שני סוגים של מניפולציה – של מזון ושל הורמונים. בטבע, פרה, כמו כל היונקים, תייצר חלב לאחר לידת תינוק, ועושה זאת בעקומת פעמון קלאסית במשך כשבעה חודשים, החל בפחות מחמישה ליטרים של חלב ליום, עד לשיא של כשנים עשר ליטרים ביום, ואז יורדת חזרה לחמישה ליטרים ולאחר מכן לאפס כשהעגל מתחיל לאכול מזון מוצק. במחלבות של היום העגל היילוד מופרד מיד מהאם, דבר הגורם סבל עצום לשניהם, והאם מאולצת באופן מלאכותי לייצר 40-50 ליטרים של חלב ליום במשך שבעה עד שמונה חודשים מלאים. פרות חלב נהיות מעוברות
בגיל צעיר הרבה יותר מאשר שהיה אי פעם מתרחש בטבע, והן נשמרות בהריון כמעט ברציפות, אפילו בזמן שהן מייצרות חלב מן ההריון הקודם. המתח העצום של להיות מואצות בצורה כל כך קשה לייצר כמויות גדולות באופן כה בלתי נורמלי של חלב הורס במהירות את הבריאות של פרות אלו. למרות שהן היו באופן טבעי חיות עשרים וחמש שנים בטבע, לאחר כארבע שנים של התעללות "חלבית" זו, ה"פרודוקטיביות" שלהן יורדת. הן נאלצות אז לסבול את הברוטליות של בית המטבחיים ולהצטמצם לכדי בשר המבורגר זול, עור, ומזון לחיות אחרות.
ההתעללות העצומה והמתמשכת אשר לה חשופות פרות חולבות אמהות עושה את החלב שלהן מאוד לא בריא עבור בני אדם. מלבד הרעלנים (לאדם) הקיימים באופן טבעי בחלב פרות, כמו הורמון הצמיחה IGF-1, קזאין, אסטרוגן, הורמונים מרדימים, לקטז, מוגלה, חיידקים, טפילים,
והקזו–מורפין הממכר כנראה שמוזכר בפרק 4, יש את הרעלים שהם תוצאה ישירה של האצת הפרות בצורה כל כך קשה: הורמוני גדילה מלאכותיים, הורמונים מעודדי ייצור חלב, אנטיביוטיקה, כדורי הרגעה, ומזון המכיל שאריות חומרי הדברה. חלב אורגני–כביכול עשוי להכיל כמויות קטנות יותר של רעלים מלאכותיים, אבל לא של הרעלים הטבעיים, שנוכחותם בחלב פרה מזכירה לנו כי מדובר במזון אשר נועד לעגלים, לא לבני אדם.
איך הפרות האמהות נדחפות למעשה לייצר כמות ענקית כזו של חלב? הן נאלצות לאכול כולסטרול במזון שלהן ומוזרקות בתערובת של הורמונים, כולל אסטרוגן, פרוגסטרון, פרולקטין, וטסטוסטרון. צרכני חלב מקבלים הגנה מועטה מהורמונים אלה, שכן התקנות על השימוש בהם הן מינימליות. כפי שמייסון וזינגר מדגימים ב"מפעלי בעלי חיים", מינהל המזון והתרופות ומשרד החקלאות קיימים כדי לשרת ולהגן על האינטרסים של עסקים חקלאיים ולא על אינטרסים של הצרכן, של איכות הסביבה, או של בעלי חיים. כפי שדוגמה אחת מראה, בזמן שקנדה וכל ממשלות אירופה אסרו את השימוש ב– rBGH, ההורמון השנוי במחלוקת של מונסנטו, המהונדס גנטית בשִחלוף להגדלת תוצרת חלב בפרות – ה-FDA אישר בצייתנות את השימוש בו בשנת 1985. הוא נמצא בשימוש במחלבות בארה"ב מאז, למרות ראיות מדעיות כי הוא עלול להגביר את הסיכון לסרטן הן בצרכנים והן בפרות.
חקלאֵי מחלבות גם גילו מזמן שאם הפרות הואכלו במזונות עשירים בכולסטרול, הן ייתנו הרבה יותר חלב. כמובן, פרה בוגרת בטבע היא אוכלת עשב ולעולם לא תאכל בשר בעלי חיים, חלב, או ביצים (המקורות היחידים של כולסטרול, אשר אינו קיים בשום מזון מן הצומח). אבל פרות חלב, כמו בעלי חיים רבים אחרים המגודלים בחווֹת וסובלים את ההשפלה של החקלאות המתועשת המודרנית, מואכלות במזון "מועשר" בבשר ופסולת בעלי חיים, מוצרי–לוואי מן הטבח
של דגים, ציפורים, ויונקים אחרים, כולל אולי פרות אחרות ואפילו העגלים שלהן. כל זה מעוּות להחריד, אך זהו הליך רגיל במפעלי חלב במשך שנים. לדברי החלבן לשעבר טום רוג'רס, אפילו המחלבות הקטנות ביותר מאכילות את הפרות שלהן במזון "מועשר" כדי להגביר את התפוקה כך שיוכלו להתחרות מבחינה כלכלית.
משום שכל פרה חולבת מאולצת לייצר הרבה יותר עגלים משניתן להשתמש במחלבה, עגליה נטבחים מיד, נמכרים במכירה פומבית לעסקי עגלים, או נמכרים לעדרי בקר ונטבחים בגיל שנה עד שנתיים. בכל המקרים האלה, חלקים מגופם מגיעים בסופו של דבר למפעל עיבוד, מעורבבים עם הפסולת וחלקי הגוף הלא–שמישים של דגים, חזירים, עופות, קטל–כביש, חיות מעבדה, כלבים מורדמים, חתולים, סוסים, וחיות אחרות, ולאחר מכן מבושלים, נטחנים, ומתווספים לחיטה, תירס, סויה, ודגנים אחרים שיינתנו כמזון חזרה לפרות. וכך פרות נאלצות באורח שגרתי לאכול פרות אחרות, וייתכן מאוד שאת הבשר והאיברים של הצאצאים שלהן, במזונן ה"מועשר". הסיבה היחידה שזה כעת אולי ייעצר היא פרוץ מחלת הפרה המשוגעת, תוצאה ישירה של שיטות חקלאיות מטורפות אלה. למרות שהאיסור של ה-FDA על האכלת בשר של מעלי גרה למעלי גרה הקטין את הסבירות של פרות לאכול פרות אחרות, הם עדיין ניזונות מחזירים, תרנגולות, תרנגולי הודו, דגים, כלבים, וחיות אחרות. בהתחשב באכיפה ובפיקוח הרופפים הידועים של חוק FDA זה, כמה מהן כנראה עדיין מאולצות לכדי קניבליזם.
אכזריות מוזרה ומקוממת זו אורבת מאחורי כל שפם–חלב (ראה בהמשך, ע.צ.). היא נחשבת ל"עסקים כרגיל", ואף אחד לא עִרער עליה בגלל שהחיות המעורבות צומצמו לכדי אובייקטים גרידא על ידי תעשיית החלב, עם המטרה העיקרית הבלעדית של ייצור כמות החלב הגדולה ביותר במחיר הנמוך ביותר. (ועם ה-USDA המבטיח לקנות עודפי חלב, התעשייה ממקסמת את הייצור). תעשייה שלמה זו היא בבירור הן תוצאה והן סיבה התורמת לאינטליגנציה תרבותית מופחתת באופן חמור, שאיבדה את יכולתה ליצור קשרים בסיסיים.
הרעלנים בחלב
כפי שנאמר קודם לכן, כימיקלים, חומרי הדברה, קוטלי פטריות, דשנים, ומתכות כבדות שמתעכלים נוטים להצטבר ברקמות הגוף, בעיקר ברקמות השומן של האיברים. פרות חלב, אם כך, מרכזות לא רק את הרעלים שרוססו על הדגנים ועל החציר שהן אוכלות, אלא גם את הרעלנים המרוכזים יותר שהצטברו בחלקי הגוף של החיות שניתנו להן למאכל במאולץ. כל זה מצטבר בחלב שלהן, משום שחלב הוא עתיר שומן ורעלים נישאים בשומן. מוצרי חלב, במיוחד חמאה, גבינה, שמנת, וגלידה, הם בבירור לא בריאים ומסוכנים לאכילה, בעיקר לילדים ולנשים הרות או מיניקות.
מלבד כל זה, יש רעלנים טבעיים בעלי עוצמה בחלב. הטבע לא התכוון שאנו נשתה חלב המיועד לצאצאים של מין אחר, בעיקר פרות. חלב פרה מתאים במיוחד לצרכים התזונתיים של חיות עדר שמכפילות את משקלן תוך ארבעים ושבעה ימים בלבד, שוקלות 136 ק"ג בתוך ארבעה עשר שבועות, ומגדלות ארבע קיבות בריאות! חלב פרה מכיל פי שלוש חלבון מחלב האדם וכחמישים אחוז יותר שומן. חלב הכלבה, למשל, הוא הרבה יותר דומה מבחינה תזונתית לחלב האדם מאשר חלב פרה. חלב פרה הוא גס מדי, במיוחד עבור ילדים צעירים המגדלים רקמת מוח עדינה, מערכת עצבים, ורקמות אחרות. ילדי האדם אינם עגלים! מוח תינוקות ורקמת עצב גדלים בצורה הטובה ביותר עם החומרים המזינים בחלב האדם. לחלבון העיקרי בחלב האדם – לקטלבומין – יש משקל מולקולרי של 14. זה מתאים בצורה מושלמת לבניית רקמות האדם הרגישות. לחלבון הבסיסי בחלב פרה, קזאין, יש משקל מולקולרי של 233 ומשום שהוא כל כך עמיד ודביק, הוא משמש כגורם מאחד בצבע, וגם כדבק שמשמש להחזקת עצי דיקט יחד והדבקת תוויות על בקבוקים. הוא מושלם לשם בניית רקמות של עגל אבל גורם נזק שאין לחשבו לבני אדם. קזאין הוא חלבון עצום ומסורבל, שקשה לילד אנושי (או למבוגרים, לצורך העניין) לפרק, ויוצר הרבה שאריות חומצתיות כאשר מעוכל, ובמקרה של ילדים צעירים, גורם בעיות רציניות רבות.
אנחנו מודאגים לא רק לגבי האוסף של סימפטומים בילדות שנקשרו עם מוצרי חלב, כולל כאבי אוזניים, כאבי בטן, כאב גרון, הצטננות, חום, אנמיה, סוכרת, דלקת שקדים, דלקת התוספתן,
אלרגיות מסוגים שונים, דלקת קרום הריר, שלשולים, גזים, והתכווצויות. אנחנו מודאגים גם לגבי הנזק שנגרם להתפתחות המוקדמת של רקמות אצל ילדים צעירים הנאלצים לאכול ולשתות מוצרי חלב. האם הרקמות האנושיות הרגישות המרכיבות את מערכת הגוף–מוח אצל הילד הצעיר יכולות להיווצר כראוי עם הקזאין הדביק והמסורבל ועודפי השומן שנועדו לגידול בני בקר צעירים? זה כמו לנסות לצייר ציור נוף עדין עם מברשות לסיוד הבית! זה עשוי בהחלט להשפיע על ההתפתחות הפסיכולוגית המוקדמת של הילדים שלנו – ועם ההורמונים של שור, הרעלנים, והסבל שבחלב, אחת ההשפעות עלולה בהחלט להיות הקהיית הרגישות הבסיסית של הילד. כמה טרגי לזהם ולפגוע בכלי האנושי הרגיש והמופלא בגיל צעיר, לצמצם את היכולת שלו להיות צינור לאנרגיה רוחנית, לחוכמה, ולחמלה, ואולי אף להפחית את יכולתו לחוש את הקשר ההדדי העדין שהוא נועד לתפוש, לחקור, ולחגוג. להמשיך לאכול מוצרי חלב לתוך גיל ההתבגרות ובבגרות מסבך ומחזק את הטרגדיה.
ברמה עמוקה יותר, לאלץ ילדים צעירים לאכול מוצרי חלב מביא לתוך המוחות והגוף הנוטים–להתרשם שלהם אנרגיה מצערת ונוראה של עצב עמוק, צער, פאניקה, סבל, ופחד שפרות אמהות תמיד חֹווֹת במחלבות, אורגניות או לא. עסקי החלב כולם מושתתים על גניבה: לגנוב בכוח עגלים מאימותיהם וחלב אם מעגלים. הפכנו קהי רגישות לעד כמה דבר זה הוא באמת כה אכזרי, ואיך זה נמצא בבסיס, אולי במידה רבה, של עקרונות היסוד של הדיכוי, הכליאה, וניצול של נשים ונשיות בתרבותנו.
האמהות של כל היונקים חשות לחץ נפשי נורא אם הצאצא הנולד שלהן נמצא בסכנה ויעשו כל שבכוחן כדי להגן עליו. אמהות האדם יודעות עד כמה עמוקה התחושה הזו, וכמה הרסני זה יהיה שילדיהן ילקחו מהן. אהבת אם בדרך כלל תיתן את החיים שלה בשביל הילד שלה. אנחנו יכולים לראות את הדאגה האימהית העמוקה הזו אצל כלבים, דובים, פילים, קופים, צבאים, אריות, לווייתנים: אצל כל היונקים זהו מאפיין מגדיר וברור של אימהות. מדענים, עסקני חקלאות, או תיאולוגים שמכחישים את זה, או מפחיתים בחשיבות הדבר, רק מראים עד כמה האינטליגנציה והרגישות שלהם הופחתו דרך הפציעה התרבותית שלהם ומיומנותם בניתוק הנובעת מכך.
מכל היונקים, הפרה היא זו אשר האינסטינקט האימהי שלה הוא אולי הברור ביותר: העיניים העדינות והסבלניות שלה, הדרך הטבעית האימהית שלה עם העגל שלה, מלקקת ומאכילה ושומרת על התינוק שלה, והקינה הרמה שלה כאשר העגל נלקח ממנה. היא לא יכולה להילחם בידיים שגונבות את הצאצא שלה, או לדבר אלינו במילים אנושיות, לומר לנו עד כמה עמוק כואב לה. אבל זה ברור לכל מי שיש לו עיניים לראות ואוזניים לשמוע. להתעלם מהסבל שלה, ומהסבל של העגל שלה – מאות, אלפים, מיליונים של פעמים – זה להתעלם ולהכחיש את ההגינות שלנו. יש בזה עבירה מוסרית עמוקה ונוראה, בחמדה הלא טבעית בחלב אמו של העגל
עוד מלפני אלפי שנים, ובניית תרבות שלמה סביב גניבת חלב, הריגת האם וילדיה, והצדקת הדבר המחריד כולו על ידי מיתולוגיה: אלוהים מבטיח לנו ארץ זבת חלב ודבש. גניבה אלימה זו של חלב מאמהות משועבדות שתלה זרעי מלחמה וניצול שבאורח טרגי הינם כמעט בלתי נראים לחלוטין. היום, התרבות שלנו רואה חלב כמובן מאליו! הוא מקודם באגרסיביות ברחבי העולם. איך נוכל אי פעם לקוות לשלום כאשר אנו מתַרגלים אלימות מבישה שכזו בקנה מידה כה מאסיבי?
ארבעה מסלולים לגיהנום
העגלים שנלקחים מאימותיהם נידונים תמיד להתעללות אכזרית, ולפרה האֵם בהחלט יש מוּדעות לכך. בעלי חיים הם רגישים להפליא, כפי שאינספור תרבויות גילו וכפי שראיות מדעיות מראות יותר ויותר. פרות אמהות מודעות לכך שהידיים שמגבילות ואונסות אותן ודוחפות אותן בצורה כל כך קשה לייצר חלב לא יכולות להיות טובות עבור ילדיהן. העגל שנולד במחלבה ילך במורד אחד מארבעה מסלולים ארורים.
אם היא נקבה, ייתכן שהיא תגודל להיות, כמו אִמה, שפחה במחלבה. היא תוסר מאמה מוקדם ככל האפשר כדי לא לבזבז את החלב הסחיר של האם. קרניה יגדמו, בדרך כלל על ידי שימוש במגהץ חשמלי לוהט שמוצמד לבליטות הקרניים שלה. הדבר מתואר בספר לימוד מודרני על ניהול מחלבה:
". . . הנח את העֶגלה על צִדה ושים את הברך שלך על הצוואר. . . מסיר הקרניים צריך להישאר על הבליטה בערך חמש עד עשרים שניות. הזמן ייראה ארוך יותר, בגלל השילוב של חוסר הנעימות של שריפת שיער והעגלה הנאבקת. . . הסרת הקרניים הושלמה. . . כאשר אתה שומע קול חריקה ומסיר הקרניים נוטה לצידו. זהו הצליל של שפשוף קצה מסיר הקרניים כנגד עצם הגולגולת."
לדברי תעשיית החלב, בערך חצי מהעגלות נולדות עם "יותר מדי" פטמות על העטינים שלהן, ופטמות נוספות אלו, אשר הן "מכוערות" ועלולות להפריע למכונות החליבה החשמליות, מוסרות מהעגלות ללא הרדמה, כמתואר שוב בספר הלימוד לניהול המחלבה:
"תפוס את הפטמה בין האגודל לאצבע. אפילו בעגלות קטנות, אספקת העצבים לפטמות שלהן כבר מפותחת. ודא שהעגלה קשורה היטב לפני שתמשיך. משוך כלפי חוץ את הפטמה וגזור חתיכה נדיבה עם המספריים."
הסרת קרניים, קיצוץ זנב, והורדת פטמה לא רק גורמים כאב נורא אלא גם מגבירים את הסיכון לזיהום ובכך להתפשטות מחלות. הם עוזרים להסביר את הבעיה הנפוצה של וירוס לוקמיה, אשר מדביק פרות בערך בשמונים ותשעה אחוזים מהמחלבות בארה"ב ועל פי חוקרים באוניברסיטת
קליפורניה, עלול להוות איום לקבלת סרטן אצל הצרכן.
בעוד שבטבע פרה לא תהיה מוכנה להרות את העגל הראשון שלה במשך לפחות שלוש עד חמש שנים, זהו זמן רב מדי בכדי להאכיל אותה ללא קבלת כסף–חלב ממנה. מזון פרות הוא יקר, ולכן המפעילים רוצים להכניס אותה לייצור במהירות, מה שאומר להכניס אותה להריון מוקדם ככל האפשר, תוך שנה או פחות, כאשר היא עדיין רק ילדה במונחים אנושיים. מטרה זו מושגת באמצעות מניפולציה הורמונלית – מתן כמויות עודפות של אסטרוגן והורמונים אחרים, וכן פרוסטגלנדין, הורמון המשמש להביא פרות לייחום כאשר מפעילי המחלבה רוצים להפרות אותן.
ברוב המכריע של המקרים, פרת החלב תהיה מרותקת לתא או לאיזור חליבה כל השנה, לעתים קרובות נחשפת לטמפרטורות קיצוניות, עם מאומה לעשות מלבד לאכול ולעמוד במקום אחד, מופחתת לכדי מעמד של מכונה לייצור חלב. היא תהיה מופרה על ידי אקדח זרע הנדחף עד לעומק מרפק לתוך הנרתיק שלה ויורה. הזרע בא משור מיוחד אשר קיים גם הוא כדי להיחלב – עבור הזרע שלו – ויישַחֵט כאשר הפרודוקטיביות שלו תרד.
ברגע שהיא יולדת, התינוק של הפרה יגנב ממנה במהירות, והיא תיחלב פעמיים עד שלוש פעמים ביום על ידי מכונות החליבה. כבר לא משהו שנעשה על ידיה, החליבה היא משהו שנגרם לה. המכונות לעיתים קרובות גורמות לחתכים ופציעות ויכולות להוביל למסטיטיס, דלקת זיהומית של העטין, אשר משתוללת במחלבות המודרניות. לפעמים מכונות החליבה גם נותנות שוקים חשמליים, וגורמות לאי נוחות ופחד רב. הפרה יכולה להיות גם "ספוגה", הליך המבוצע באופן שגרתי על פרות מסוימות לאחר הלידה כדי להפחית מחלות מטבוליות בהנקה המוקדמת. גלונים רבים של תמיסה עשירה בחומרים מזינים נדחפים לתוכה דרך צינור באורך שני מטרים המוחדר לגרונה. היא עלולה לטבוע אם הנוזל מוחדר מהר מדי או אם הצינור תקוע בתוך קנה הנשימה שלה. נוהל דומה בשם "שטיפה" עלול להיכפות על העגל היילוד שלה גם כן, כדי לתת לו קולוסטרום.
מיד לאחר שהפרה מתחילה להיחלב, היא מופרה שוב ב"דוכן האונס" על ידי אקדח הזרע. היא לפיכך הרה ומניקה במקביל, ותשוחרר ממכונת החליבה רק במהלך החודשיים האחרונים של ההריון. ברגע שהיא יולדת, התינוק נלקח ממנה שוב, והיא חוזרת אל מכונת החליבה, ונאנסת, ושוב מופרה.
כל זה גורם סבל עצום לפרות האמהות, ובריאותן מידרדרת במהירות. ההורמונים יוצרי החלב, המזון העתיר בכולסטרול ולוחות הזמנים הלא טבעיים של החליבה גורמים לעטיני הפרות להיות כואבים וכל כך כבדים עד שלפעמים הם נגררים על הקרקע ובתוך הצואה שלהן, מה שמחריף את דלקת השד הכואבת ומוביל לשימוש יתר באנטיביוטיקה. העטינים שלהן נמתחים באופן קבוע הרבה מעבר למה שהיו בטבע, הקרסוליים שלהן נפוחים וכואבים מעמידה מתמדת על בטון. לאחר שלוש עד חמש שנים, פרות אמהות אלו, שְפַחות חלב, הינן מותשות ונשלחות במשאיות צפופות לפגוש את האכזריות המעליבה הסופית של בית המטבחיים. רוב הפרות ה"גמורות" המגיעות לבית המטבחיים הן פרות חולבות. אלה הן חיות חולות, פצועות, או חלשות מדי מכדי לרדת מהמשאית. העצמות שלהן עלולות להישבר בקלות בגלל אוסטיאופורוזיס שנגרם על ידי מזון עתיר חלבון ואילוץ לייצור נפח חלב גבוה. ההעברה במשאית יכולה להימשך
כמה ימים ללא אוכל או מים בתנאי קור עז או חום קיצוני. לפעמים הפרות קופאות פשוטו כמשמעו, וצמודות לצדדים הפנימיים של המשאיות. אם הן קרסו, "גמורות" אלו יזועזעו עם שוקֶרים מכאיבים ביותר. אם הן עדיין לא יכולות לזוז, הן נגררות על ידי שרשראות, שלעתים קרובות קורעות את העור, קורעות גידים ורצועות, ושוברות עצמות בתהליך. הן לא מורדמות בצורה הומאנית כי הן נחשבות רק כבשר, ופגרי המתים לא אמורים להיטבח (אם כי גם זה קורה, לפי תצהירים של עובדים בספר "בית מטבחיים" של גייל אייזניץ). הן נגררות לרצפת ההרג, שבה גופן יקרע לגזרים כדי לייצר בשר המבורגר, מזון לבעלי חיים, מזון לחיות מחמד, עור, ג'לטין, דבק, ומוצרים אחרים.
אותם התרחישים חלים גם במחלבות שמייצרות מה שנקרא מוצרי חלב אורגניים, פרט לכך שהמזון הוא אורגני, יש הגבלה על כמות ההורמונים ורעלים אחרים, ויש אולי מעט יותר מקום בתא הכלא. פרות עדיין נשחטות אחרי כמה שנים, ומנגנון תמחור זהה מניע את התעשייה: לקבל את מרבית החלב בעבור המחיר הזול ביותר. פרה יחידה שווה מעט מאוד, שכן מיקסום הריונות מגביר את ייצור החלב ולכן ישנם תמיד יותר עגלים מאשר ניתן להשתמש.
זה מביא אותנו אל המסלול האפשרי השני של עגלים שנולדו במחלבה: הם עלולים להיהרג זמן קצר לאחר הלידה אם הביקוש בתעשיות הבשר והעגלים הוא נמוך. הרֶנֶט (אנזים הגְבָּנה) בקיבה הצעירה שלהם הוא בעל חשיבות בהכנת גבינות. גופם אז נטחן למזון חיות, ועורם משמש להפוך לעור יקר יותר. לפעמים פרות בהריון נשלחות לשחיטה. במקרה זה, העגלים העוּבּרים שנופלים מתוכן כאשר הן "נפתחות" בחיתוך חייבים להישחט בנפרד על ידי עובדי המשחטה. תינוקות אלה שטרם נולדו מופשטים מעורם הרך שעל גופם הקטן והרטוב, עור אשר משיג מחיר גבוה למדי.
מסלול אפשרי שלישי עבור עגלי מחלבה הוא להימכר במכירה פומבית לתעשיית העגלים. הן הזכרים והן הנקבות נאלצים ללכת במסלול חשוך ואומלל זה כאשר הם אינם נחוצים בחוות החלב (וזה כולל מחלבות אורגניות). ההתעללות שהיצורים המסכנים האלה צריכים לסבול במשך חייהם הקצרים ידועה ומתועדת. הם מאולצים לתוך ארגזי עגלים ונכבלים בשרשרת על צווארם ברגע שהם מגיעים למפעלי העגלים, בני רק כמה ימים או שבועות. ארגזים אלה בנויים קטנים בכוונה, כדי להגביל את העגלים כך שלא יוכלו לזוז, כדי לגרום לשרירים שלהם להיות לא מפותחים ולבשר שלהם להיות רך יותר. הם שרויים כל הזמן בחושך ומואכלים בדיאטה חסרת ברזל בכוונה כך שבשרם יהיה חיוור, מה שמשיג מחיר גבוה יותר. הם ימצצו או ילקקו בטירוף כל ברזל, כמו מסמרים שנמצאים במקרה בהישג יד. הם סובלים בשקט ריתוק אכזרי זה, לעתים קרובות מכוסים בצואה של עצמם. המזג השמח והעליז הטבעי שלהם נהרס על ידי הכאב וחוסר התקווה של מצבם. הדיאטה הנוזלית שלהם עטורה בכימיקלים, תרופות, ואנטיביוטיקה, ולאחר שלושה עד ארבעה חודשים, הם מובלים במשאיות לבית המטבחיים להיהרג עבור השווקים של בשר ועורות עגלים.
המסלול הרביעי של עגלים הנולדים במחלבה, אם הם זכרים, הוא להימכר לתעשיית הבשר ולגדול להיות בשר בקר. במקרה זה הם יצטרכו להתמודד עם הכאבים העזים של סירוס ללא הרדמה כאשר הם עדיין צעירים. בעלי חיים אומללים אלה עלולים גם להיות ממותגים – לעתים כמה פעמים, תוך גרימת כוויות כואבות ביותר מדרגה שלישית, וקרניהם יוסרו, תהליך אשר גם הוא כואב מאוד. הם מבלים שנה עד שנה וחצי כלואים או בליחוך עשב, גדלים לגודל שגורם להם להיות רווחיים כבשר, ולאחר מכן נשלחים למִפְטָמָה כדי להשמין.
במפטמות, מאות או אלפי בני בקר מסורסים נדחסים יחד במשך כמה חודשים עם מעט או ללא מחסה במכלאה מצחינה, ומואכלים במה שמפעילי המפטמה יכולים להמציא כדי לגרום להם להעלות כמה שיותר במשקל במהירות ובמחיר הזול ביותר האפשרי (כאשר הם נמכרים, המפעילים משולמים לפי משקל). היצורים האומללים, אובייקטים גרידא בתעשיית הבשר, מקבלים סטרואידים מלאכותיים לצמיחה כמו Ralgro, Synovex, או Rumensin כך שיגדלו להיות
הרבה יותר כבדים בגיל הרבה יותר צעיר ממה שהם אי פעם יהיו בטבע. בעוד שפרות הן אוכלות עשב טבעיות שלעולם לא יאכלו דגנים בטבע, מפעילי מפטמות, כמו מפעילי מחלבה, מצאו כי להאכיל אותן בדגנים מגביר את הצמיחה והרווחים. בגלל שדגן (בעיקר תירס, פולי סויה, חיטה, ושיבולת שועל) הוא יקר יחסית, הוא מתוגבר בתוספים זולים כדי להוסיף אפילו עוד יותר משקל לבקר. תוספי מזון לבקר ידועים הם נסורת, אבק בטון, זבל עופות, ותוצרי לוואי של נפט. כל הרעלים שבתבואה, כמו גם בחומרים האחרים, מתרכזים בשומן ובבשר של הפר. לא פחות בלתי נעים הוא להרהר על תוספי מזון אחרים: הגופות הטחונות וחלקי בעלי חיים שמקורם בתעשיית העיבוד. מוצרי בעלי חיים אלה הם גבוהים במיוחד ברעלים מרוכזים, כמו גם בשומן, כולסטרול,
וחלבון מן החי, אשר מסייע להפיק את השומן המשויָש שמביא מחיר גבוה יותר. השוורים הצעירים אינם מורשים לנוע, משום שאז הם ישרפו קלוריות והדבר יקשיח את בשרם. עסקי החקלאות גילו גם שאם בעלי חיים ניזונים באנטיביוטיקה באופן שגרתי בתזונה שלהם, הם גדלים מהר יותר, וכתוצאה מכך, על פי "איגוד המדענים המודאגים", מעל שבעים אחוז מכל האנטיביוטיקה המיוצרת בארה"ב ניתנת לבעלי חיים הכלואים לצורך מזון. אנטיביוטיקה גם ניתנת כדי לעזור להילחם בזיהומים ובמחלות אשר משתוללים במפטמות הצפופות שבהן הפרים כלואים. ובעוד זה קוֹמי לחשוב על פרות מדשדשות אל נחלים כדי לתפוס דגים, האמת המוזרה היא כי אוכלוסיות שלמות של דגים הושמדו הן באוקיינוס האטלנטי והן באוקיינוס השקט על ידי
פעולות מכמורות–רשת ענקיות פשוט כדי לספק דגים לתעשיית האכלת בקר. הדגים מכילים את השומן והכולסטרול שפועלים כל כך טוב כדי לפטם שלא כדרך הטבע פרים חסרי מזל אלו.
ברגע שהם יכולים, מפעילי המפטמה שולחים את השוורים המפוטמים לבתי המטבחיים כך שבשרם יוכל להיאכל על ידי בני אדם ואוכלי עשב אחרים, כולם שבויים בידי תעשייה מקאברית של פיטום והרג שמקיפה ומזהמת את כדור הארץ כולו. אוקיינוסים, שדות, שטחי מרעה, יערות, כבישים, גני חיות, חוות, קרקסים, מעבדות, סוכנויות לשליטה בבעלי חיים, חברות גידול חיות מחמד, ובתי ספר מקושרים לחוות עיבוד ולבתי מטבחיים ברשת זו של אלימות, והחיות הנשלטות
או המוּמתות במקומות אלה תורמות להשמנה של פרים אלה כך שיהרגו באופן רווחי יותר. הבשר שלהם הוא הבית של אומללות משחיתה שעלולה לקלל אותנו במגוון דרכים, אם אנו תומכים בתעשייה זו על ידי צריכתה במרכזי הבשר הקיימים בכל מקום והמגדירים את התרבות שלנו.
כל ארבעת המסלולים האפשריים שעגל הנולד במחלבה עלול לקחת הם נתיבים של התעללות ומוות מוקדם. מכיוון שבני בקר בטבע יכולים לחיות בקלות עשרים עד שלושים שנה, התעשייה, על ידי הרג עגלים, פרים, ופרות חלב בגילאים של חודשים ספורים עד מספר שנים, למעשה הורגת תינוקות וילדים. בזאת היא בדיוק כמו התעשיות הכולאות והורגות כבשים, חזירים, תרנגולות, תרנגולי הודו, ודגים: כולם מאולצים לגדול באופן חריג במהירות ונטבחים צעירים. באופן דומה, במלחמות שאנו ממיטים זה על זה, ילדים סובלים ומתים יותר, וכיום יותר מתמיד הם נאלצים גם לבצע את ההרג. תרבות המזון מן החי מקדמת שליטה וניצול של נשים ושל נשיות, שהן מלאות בכוח הענקת וטיפוח חיים, ושל תינוקות וילדים, אשר הינם מלאים בכוחות של תמימות וצמיחה.
מסיכת השפם
(חלק זה מדבר על קמפיין הענק האמריקאי, אותו תוכלו לראות ב http://www.whymilk.com ע.צ.)
כלי שיווקי תמים למראה ויעיל זה, ה"שפם" של תעשיית החלב, הינו בעצם מסיכה שמסתירה את התעשייה המחליאה והבלתי אנושית ביותר שאפשר להעלות על הדעת. אמהות צייתניות צמחוניות אלה והילדים חסרי המזל שלהן נשלטים מלידה ועד מוות, מפוטמים באופן לא טבעי משומן בעלי חיים כדי שבני אדם יוכלו לפטם את עצמם במוצרי חלב ובשר פרה. אפשר היה כמעט לקוות כי בעבור ההקרבה העצומה שלהן, פרות החלב לפחות יספקו לבני אדם משהו מועיל. אולם אין מנוס מהצדק העמוק: על ידי הריגתם, אנחנו הורגים את עצמנו; על ידי שיעבודם, אנחנו משעבדים את עצמנו; על ידי החלאתם, אנחנו חולים בעצמנו.
פרות אמהות, כמו כל היונקים המניקים, מייצרות רמות גבוהות של אסטרוגן בחלב שלהן. אין זה בריא לבני אדם לצרוך את רמת האסטרוגן הגבוהה הזו בכל גיל שהוא. תוצאה אחת מתבקשת היא שגופן של נערות צעירות נדחף באופן לא טבעי להיות בוגר מינית בגיל צעיר. הגיל הממוצע של הווסת, המחזור הראשון, במקום להיות 17 כמו שהיה באמצע המאה התשע עשרה, הוא כעת 12.5 שנים. הדבר הובהר באופן מדהים ביפן אחרי מלחמת העולם השנייה, שבה במרחב של דור אחד או שניים בלבד לאחר שמוצרי חלב הוצגו שם, הגיל הממוצע של הווסת ירד מ– 15.2 ל– 12.5. לדברי החוקרת קרי סונדרס, "הן כפרים אפריקאים והן הסינים שמרו רבות מהמסורות התזונתיות שלהם של אכילת מזונות מהצומח, ובשניהם ממוצע תחילת ההתבגרות המינית הנשית הוא גיל שבע עשרה". הווסת המוקדמת באופן לא טבעי בתרבות שלנו גורמת סבל בל יתואר, עם הריונות גיל–עשרה מיותרים, דילמות ודיונים על הפלות, ומתח לא טבעי גופני, פסיכולוגי, וחברתי שהינו פשוט תוצאה של דחיפת הבנות שלנו לתוך בגרות מינית מוקדמת מדי, בדיוק כפי שאנו עושים לשפַחות החלב, הפרות הצעירות במחלבה.
אפילו כשהן אוכלות מוצרי חלב, ובכך מדרבנות את האונס, הניצול, והמוות של חיות נקבות אחרות, נשים עלולות להיראות בו זמנית על ידי גברים כמו בשר, אובייקטים גרידא לשימוש. באופן אירוני, בדיוק כמו שפרות נאלצות שיהיו להן בלוטות חלב גדולות ונפוחות שלא כדרך הטבע לשם ייצור יתר של חלב עבור תעשיית החלב, המזונות המגיעים משם מייצרים בלוטות חלב גדולות באופן לא טבעי אצל הנשים שצורכות אותם – תכונה המוערכת כטובה בתרבות הרעייה שלנו ועוד יותר מחזקת את מצב הנשים כאובייקטים בלבד בעיני גברים. תעשיות החלב והבשר המחוברות זו לזו מנציחות את מנטליות הרעייה הפטריארכלית הרואה הן חיות והן נשים כ"בשר", להיחלב ולהיאכל במקרה אחד ולהיות מנוצלות מינית באחר.
ישנם אסונות אחרים המקושרים עם הצריכה האנושית של מוצרי חלב פרה. ד"ר צ'ארלס אטווד וד"ר ט' קולין קמפבל כתבו,
"מחקרים אפידמיולוגיים באדם מצאו קשר הדוק בין צריכת חלבון מן החי לסוגי סרטן שונים. מכל החלבונים מן החי, קיימת ראייה נסיונית חזקה כי קזאין, החלבון העיקרי שבחלב, מסוגל במיוחד לקדם התפתחות סרטן. . . . מה הן הבעיות האחרות עם חלב ומוצרי חלב? רוב המומחים לאלרגיות ילדים מתעקשים כי יותר ממחצית המטופלים שלהם אלרגיים לאחד או יותר מהחלבונים שבחלב (ישנם מעל 25). תסמיני האלרגיה שלהם כוללים אקזמה, אסטמה, דלקות האוזן התיכונה, זיהומים בסינוסים, דלקות אף, דלקות קיבה ומעיים, ואלרגיות קוליטיס – מצבים האחראים לשמונים עד תשעים אחוז מהביקורים במשרד הרופא. . ."
שמונים עד תשעים אחוז מהביקורים במשרדו של הרופא – אין זה מפתיע שמוצרי חלב מקודמים במידה כה רבה על ידי קומפלקס תעשיית התרופות והבנקאות ושדיאטות על בסיס צמחי אינן מעודדות.
העומס הפתוגני (פתוגן – מיקרואורגניזם מעודד מחלה) הענק המותר בחלב מפוסטר – חמישה מיליון פתוגנים לכוס, יותר מפי מאתיים העומס שתמצא בדגנים, ירקות, פירות, קטניות, ואגוזים אם לא זוהמו בזמן הטיפול בהם – הוא מתח מתמיד על המערכת החיסונית, ועלול להגדיל סיכונים עבור ספקטרום שלם של מחלות כמו גם סרטן מכל הסוגים, במיוחד השד והערמונית. חלב פרה מכיל כמויות גדולות של מוגלה, אשר הן בלתי נמנעות בשל הרמות הגבוהות של חיידקים בעטינים שעברו טראומה של פרות חולבות, ופיסטור אינו מונע את שטף הפתוגן הנכנס. דגימות חלב מפוסטר שנקנו ונבדקו על ידי "דו"חות הצרכן" הכילו 30 מיליון עד 700 מיליון חיידקים לכל כוס! פתוגנים אלה, מלבד הגדלת הסיכונים לדלקות הקיבה והמעיים, סטרפטוקוקים, ומגוון של מחלות אחרות, גם ידועים ביכולתם לקדם עששת, ותינוקות אשר נרדמים תוך יניקה מבקבוק עם חלב פרה נתונים לסיכון של פירוק חלקי או אפילו מלא של השיניים שלהם! לדברי החוקרים המצוטטים על ידי ד"ר פרנק אוסקי, אכילת מוצרי חלב קשורה בשלשולים, אנמיה ומחסור בברזל, דימום במערכת העיכול, מחלת כליות, אקזמה, ברונכיטיס, אלרגיות, אסטמה, קדחת השחת, דלקת מפרקים שגרונית, סירפדת, אלרגיה לפניצילין, לוקמיה, טרשת נפוצה, וריקבון שיניים, כמו גם לסוכרת, השמנת יתר וטרשת עורקים הנגרמת על ידי התכולה הגבוהה של שומן וכולסטרול.
החלבון בחלב, במיוחד קזאין, בעודו מושלם עבור עגלים, הוא גדול מדי וקשה לעיכול עבורנו. לעגלים יש אנזים מסוים, רנין, שלא קיים אצל בני אדם, שנקרש ומסייע בשבירת הקזאין. לדברי חוקר התזונה הנודע ט' קולין קמפבל, "חלבון חלב פרות עשוי להיות המסרטן הכימי המשמעותי ביותר שאליו בני האדם חשופים."
נוסף על כך, חלב פרה הוא עשיר בהורמון גדילה טבעי, כדי לגרום לעגל היילוד לגדול במאות קילוגרמים תוך השנה הראשונה של החיים. חומר מעודד צמיחה זה, הנקרא על ידי מדענים גורם צמיחה מדמה–אינסולין 1 (IGF-1), זהה לחלוטין, מולקולרית, ל IGF-1 אצל בני אדם, אשר מדרבן את הצמיחה שלנו כילדים. המנה הנוספת של גורם הצמיחה שאנו מקבלים בחלב פרה גורמת לנו לגדול באופן לא טבעי, ולא רק לגובה. אני זוכר, כילד שגוּדל בבית שטיפוסי בו לאכול הרבה מוצרי חלב, שהשיניים שלי היו גדולות הרבה יותר מדי עבור הפה שלי והאורטודנט, באומדו את הגשרים שנדרשו כדי ליישר אותן, קרא, "וואו! נראה כאילו יש לך שיניים של פרה!"
אצל מבוגרים, מחקרים הראו כי עודף IGF-1 מאכילת מוצרי חלב עלול להגביר את הסיכון של סרטן. מכיוון שאנחנו כבר לא צומחים, כמבוגרים יש לנו בדרך כלל מעט מאוד, אם בכלל, IGF-1 בדם שלנו כדי לקדם את הצמיחה של תאים חדשים. ל– IGF-1 שנכנס למחזור הדם שלנו כאשר אנו אוכלים מוצרי חלב יש השלכות חמורות. נזכיר שבטריליונים של התאים בגופנו, יש באופן טבעי כמה תאים סרטניים שמתפרצים פה ושם כל הזמן; עם מערכת חיסונית בריאה, תאים אלה מתגלים בקלות ונהרסים. כאן נכנס IGF-1 מחלב הפרה. גורם צמיחה זה הוא כמו דלק שנשפך על אש, מגרה חלוקת תאים פתאומית ומהירה בתא סרטני קטן, שהיה קל להתמודד איתו. המערכת החיסונית, מותשת כבר מעומס הפתוגנים והרעלנים במוצרי חלב, ייתכן שלא תוכל להכיל זאת. IGF-1 במוצרי חלב עלול למעשה לעודד סרטן – ועדיין אנשים מפורסמים, כולל אנשי מקצוע בתחום הבריאות, מופיעים במסעות פרסום יקרים עטורים בשפמי חלב, ותומכים בתעשיית החלב!
דיאטת השלום העולמי 
מה עם הפרה המשוגעת, שמזינים אותה בשיירים של חיות?
שבתאי
באמת שיגעון ועצוב מאוד